פריז עולה בלהבות.

פריז עולה בלהבות

אימברייס סיינט | 22.01.22

השדרן ברדיו אומר שפריז עולה בלהבות. שכולה נשרפת.

ואני יושב פה בפינת קפה, לוגם קפה של בוקר. אני לוגם את הקפה של הבוקר בזמן שפריז נשרפת.

זה מעורר בי דחף עז לשפוך קצת ליקר לתוך הקפה. אני דוחה את הרצון הזה.

אני מביט מהחלון למטה, אל עבר הרחוב, מנסה לדמיין אותו עולה בלהבות. בזמן שאני לוגם את הקפה של הבוקר, אני מביט למטה ורואה את האנשים מתרוצצים להם.

משפחות אבלות על כל רכושן. ילדים קטנים אוחזים בצעצוע האהוב עליהם בזמן שהם מפנים את ביתם.

פריז נשרפת. וזה אפילו לא מפתיע אותי.

אני מדמיין איזה ז׳אק אחד, יושב לו בשדרת שדות האליסיום במרכז פריז, לוגם קפה של בוקר. אספרסו עם מעט חלב, מקיאטו. עם קוביית סוכר, כי ככה הם שותים באירופה.

הוא רואה את העיר שגדל בה עולה בלהבות, את האנשים נסים על נפשותיהם, ואפילו לא מופתע. הוא ראה את העתיד לבוא.

הוא לוגם את האספרסו בלגימה אחת, חיש מהר פותח ארון סתרים ושולף תרמיל שארז מראש. בתוכו דרכון מזויף וכרטיס אשראי שמקושר לחשבון סודי.

הוא לוקח את מפתחות האוטו, חטיפי חלבון, ומוריד את מפת נתיב המילוט מפריז שהכין לעצמו מבעוד מועד.

הוא פותח את הכלוב של ציפור השיר היקרה שלו, ״לואן״, ומשחרר אותה אל החלון, לעבר עתיד טוב יותר.

לוקח את תמונת הפספורט של ארוסתו שנפטרה, שלוש או ארבע חפיסות סיגריות, ויוצא אל קומת המרתף של הבניין.

הוא מניע את רכב השטח עם לוחית הרישוי הבלגית, כדי להקל על המעבר בגבול, ומשאיר את חייו מאחוריו.

הוא אפילו לא מופתע.

זו רק ההתחלה. פריז עלתה בלהבות. הבאה בתור היא ליל, ואחריה המדינה כולה.

צרפת אינה של הצרפתים יותר.

ואני מתחיל להרגיש שהגרון שלי מעט יבש פה במרכז ישראל, והשדרן ברדיו משדר לי שפריז נשרפת.

אחר כך מתנגן שיר של קלוד-מישל שנברג, *Le premier pas* — הצעד הראשון, ואני חושב על פריז עולה בלהבות...

וקצת עצוב לי. אולי באמת אתבל את הקפה במעט ליקר.