הצליין.

אז לפתע פקחתי את עיניי, וראיתי שכלום לא אותו דבר.ששום דבר לא ברור.שהמילים שלי אינן מילים יותר, והאם ישנה בכלל חשיבות למילים?האם ישנה חשיבות למשהו בכלל, מעבר לנשים יפות וכסף?

אצלי בלב יש חשיבות לנשים יפות, כסף, נופים פתוחים, מוזיקה טובה, כנות — אמיתית ורעה — וסיפורים.מלא סיפורים אמיתיים.וגם סיפורים כאלה שאינם אמיתיים, שאיזה שמן שיכור באיזו דירה עלובה המציא, כי הוא היה חייב להציל את עצמו במסווה של להציל את העולם.

אני גדלתי במקום שכוח אל, חסר חוקים, בין הים וההרים.פיסת גן עדן באמצע העולם.ואנשים סחרו שם בסמים, אנשים גנבו שם בסמטאות הרחוב.כולנו גנבנו ממכולות, גנבנו תיקים וטלפונים. כולנו התגלגלנו.כולנו התקוטטנו, כולנו התגנבנו, וכולנו חיינו חיים חופשיים.

סקס בסוכות מציל.נשים וגברים בכו בכל פינה.אנחנו הרמנו גיהנום — פורעי החוק של הדרום, שרק ניסו להפיח רוח חיה בשממה.

בילדותנו בילינו המון זמן ברחוב, בסמטאות המזוינות ובפארקים החשוכים.ואת שאר זמני ביליתי באוטובוסים ברחבי המדינה — אבן מתגלגלת, עוד לפני שהבנתי את משמעות צמד המילים האלו.

התגלגלתי לי בכל רחבי המדינה.ישנתי ברחוב ובמגלשות בפארקים.ישנתי בחדרי זבל בבניינים מצוחצחים.ישנתי בחוף הים, שיכור כמלח.

חייתי חיים שאפשר לכתוב עליהם ארבעים ספרים, ובכל הספרים יהיה כתוב אותו דבר:סמים, סקס וטירוף.טירוף אמיתי, חסר מעצורים.אין אתמול ואין מחר, וגם ההיום נמצא פה רק לרגע.

קלישאה נדושה, עלובה — ועם זאת מלאת חיים.אמיתיים, כל כך ברורים, כמו השמשה המצוחצחת ביותר בבניין חדש ומנצנץ, עם לובי מלא בשיש ופסלים שאף אחד לא שם עליהם זין, חוץ מהאדם שקנה אותם ממיטב כספו של אדם אחר, שלא אכפת לו מה עשו עם כספו בכלל.

והלובי הזה כולו חסר נשמה וחסר מעוף.ואף פעם אין שם מוזיקה,והשומר תמיד חמוץ ולא נחמד — חוץ מלבעלי העמדה הבכירה.

היום אני קצת יותר מבוגר,ונראה קצת פחות טוב מזמנים מסוימים שבהם נראיתי יותר טוב,ונראה קצת יותר טוב מזמנים שבהם הייתי חבוט, עייף וחסר מעוף.

קצת עייף בטוב טעם,קצת מסודר וקצת מבולגן.היו ימים שהרחתי יותר טוב,היו ימים שהרחתי פחות.אבל אני מריח בסדר.

כרגע אני נמצא בצפון הארץ,במקום שבו אין נשמה כלל וכלל.אבל אם תעיין טוב־טוב בין המדפים, תמצא את אלוהים שוכב שם,מסתכל לך בלבן של העיניים ואומר לך שהחיים נמצאים גם שם.

עצם הקיום שלי היה יצירה.להפיח את השממה שחקוקה בזיכרוני.אבן מתגלגלת, כמו שאמרתי לפני כן.ליצור איזושהי אמת שתישאר לנצח.

והדבר הזה לקח לו זמן.לנסות ליצור את האמת הזו.והיו ימים שהרגשתי פחות נוח בעורי שלי,והיו ימים שהרגשתי בו נפלא.

וכל זה הינה הקדמה קצרצרה לחיים המלאים האלה שחייתי,שאני מנסה לזכור בזמן שאני מסתכל לעצמי —נראה לי שאתם כבר יודעים איפה.

נזרקתי מכמה ברים בעברי, וקיללתי כמה אנשים.צברתי לעצמי כמה שונאים, כמה אוהבים, מעריצים,ויצרתי סימני שאלה מעל ראשי לחלק מהאנשים.

אני מרגיש כפרש בודד באיזשהו שדה קרב אינסופי,כשאין לי מושג כלל וכלל מהי המלחמה הזאת שמתנהלת.אני פשוט מדדה על סוס — שחור וזקוף — בשדה אינסופי.

וכל זה הוא רק ההקדמהלסיפור החיים הזה שאחלוק איתכם.שהוא בחלקו מומצא,בחלקו חייתי אותו,אבל בסופו של דבר חייתי אותו בראשי, לפרקים מסוימים.

לעיתים אני עדיין חי אותו.וההקדמה הזו היא כמו כל שאר ההקדמות —מזוינת וחופרת,שנועדה להפוך את יוצר הסיפור לגדול ממה שהוא.

שועל ביבים ותיק,שעשה כמה דברים שהחוק אסר עליהם,ועשה גם כאלה שלא.

שחי בתחום האפור,ומעט מתגעגע אליומאז שהכול כאן נעשה כל כך שליו.

בלשון המעטה.